מחקר זה בחן את התנאים בהם טיפול פסיכותרפי בווידאו סינכרוני יכול להעצים מטופלים בהיבטי מסוגלות עצמית ושיפור עצמי. המחקר התבסס על השוואה בין טיפול פנים מול פנים לבין טיפול וידאו סינכרוני, במטרה להבין את תנאי ההצלחה או הכישלון של טיפול וידאו, עם דגש על מאפייני תחושת העצמאות וקטיעת הרצף היומי של המטופלים.
מגישות: אלינה צייקובסקי ואביה פרנקנטל
מרצה: ד"ר דוד גלולה
מבוא
המחקר נפתח בסקירת השינויים שחוללה מגפת הקורונה בתחום הטיפול הנפשי, אשר עבר במידה רבה למודל מקוון. טיפול בווידאו, כמו זום, זכה לאימוץ רחב בשל הנוחות שהוא מציע, אך העלה גם אתגרים חדשים. בעבודה זו, המחקר מציע להעמיק בהבנת התנאים שבהם טיפול בווידאו סינכרוני מעצים את המטופלים, ומספק כלים לפיתוח תחושת אוטונומיה וחיזוק העצמי.סקירת ספרות
הסקירה מתמקדת בשלושה נושאים:- איכות קשר טיפולי במודלים מקוונים: מחקרי Schore ו-Rinaldi (2018) מראים כי קשר טיפולי מקוון מתקשה לשחזר את רמת האמפתיה בקשר טיפולי פנים מול פנים.
- הבדלים בתפיסת העצמאות והמסוגלות: על פי מחקרם של Amichai-Hamburger & Hayat (2018), מטופלים בעלי תחושת שליטה גבוהה חווים השפעות חיוביות מהטיפול הדיגיטלי, במיוחד כאשר הם שולטים בתנאים הסביבתיים.
- היבטי קטיעת רצף יומי ומשמעותם להצלחת הטיפול: נבדקו תופעות של הפרעות בקשב שמתרחשות באופן תדיר בטיפול וידאו וההשפעה שלהן על יכולת התמדה והצלחה בטיפול.