בספרה "העצמה ותכנון קהילתי," סדן מציגה את המושג העצמה כתהליך עמוק המאפשר לאנשים וקהילות לעבור ממצב של חוסר אונים למצב של שליטה גדולה יותר בחייהם ובסביבתם. תהליך זה אינו מוגבל לשינוי אישי בלבד; הוא כולל גם שינוי קהילתי ושינוי מקצועי, כאשר שלושת הממדים הללו שזורים זה בזה ותומכים זה בזה.
סדן מגדירה העצמה כתפיסה אידיאולוגית המכוונת לפתור בעיות חברתיות מורכבות באמצעות הגברת השתתפות, שוויון וסוכנות אישית. היא מדגישה כי העצמה היא דרך לפרוץ מעגלי תלות ודיכוי, ולהשיב לאנשים את יכולתם להשפיע על גורלם.
המסע התיאורטי: כוח והעצמה
הספר נפתח בדיון בתאוריות כוח, המספקות את התשתית להבנת תהליכי העצמה. סדן מתארת את התפתחות המחשבה על כוח, החל מהגדרות קלאסיות כמו אלו של מקיאוולי והובס, ועד לגישות מודרניות של ובר, פוקו וגדנס. בעוד שפוקו מציג את הכוח כיחסים דינמיים בלתי תלויים במקור מרכזי, גדנס מגדיר את הכוח כמרכיב דינמי שנבנה מתוך אינטראקציה מתמדת בין מבנים חברתיים לפעולות אנושיות.
בהמשך, סדן מתמקדת במושג העצמה ומפרקת אותו לשלושה ממדים עיקריים:
- העצמה אישית – התהליך הפסיכולוגי שבו אדם מפתח תחושת מסוגלות ושולט בגורל חייו.
- העצמה קהילתית – מאמץ קולקטיבי המוביל לשינוי חברתי ושיפור איכות החיים של הקהילה.
- העצמה מקצועית – גישה מקצועית התומכת בתהליכי שינוי ומעודדת השתתפות ושוויון.
העצמה בפועל: דיון ופרקטיקה
סדן מתארת כיצד העצמה מתממשת בפרקטיקות של תכנון קהילתי. לדבריה, תכנון זה אינו עוסק רק בפתרון בעיות טכניות, אלא גם בשילוב חברי הקהילה בתהליכי קבלת החלטות ובפיתוח כישורים אישיים וקולקטיביים. העצמה קהילתית, כפי שהיא מתארת, מתרחשת כאשר אנשים מתארגנים יחד כדי להתמודד עם אתגרים שאינם יכולים לפתור לבד.
הספר מדגיש גם את הקשיים הכרוכים בתהליכי העצמה. יחסי כוח אינם נעלמים, ולעיתים קרובות תהליכי העצמה נתקלים בהתנגדות מצד גורמים בעלי אינטרסים או שליטה. עם זאת, התועלת החברתית – הן ברמת הפרט והן ברמת הקהילה – שווה את המאמץ.